fbpx
ראשי | מדיניות | הפתעה – פעמיים הפתיעה מצרים את מדינת ישראל ומתי בפעם השלישית?

הפתעה – פעמיים הפתיעה מצרים את מדינת ישראל ומתי בפעם השלישית?

דמותו המרתקת של הנשיא המצרי אנואר סאדאת היתה מרכזית במדיניות מצרים הצבאית והדיפלומטית והיא מטילה אור נוסף על מידת השפעתה של אישיות מסוימת על מגמות היסטוריות. הנשיא סאדאת מאז היבחרו לנשיא בשנת 10.10.1970 חולל מספר תפניות מכריעות במשיור הבינלאומי, במישור הבין ערבי, בזירת הסכסוך הישראלי –ערבי ובזירה הפנימית. תפניות אלו מבליטות את כושר מנהיגותו שהצטיינה בתבונה, חזון, נחישות, תעוזה ואומץ לב. תפיסת עולמו גם התאפיינה בשינויים ובגמישות. בצעירותו סאדאת השתייך לארגון “האחים המוסלמים” בהמשך הצטרך לארגון “הקצינים החופשיים”. כך גם ביחסו למדינת ישראל ממדיניות רדיקלית אנטי ישראלית לתמיכה בישראל ועשיית הסכם שלום עימה.

במחקר נטען כי השיח הציבורי במדינת ישראל היה מקובע בתפיסת ביטחון שאינה תואמת את המציאות הצבאית והדיפלומטית. המודיעין הישראלי לא העריך נכונה את השינויים המתחוללים במגמות במדיניות של המדינה היריבה. “כוונות” ו”יכולות” של מדינה משתנות ואינן עובדה קבועה. הערכה מודיעינית נעה בין תרחיש למלחמה, הפתעה צבאית לבין תרחיש של הפתעה דיפלומטית, מגמה להידוק יחסים במגמה לשלום. תכלית המודיעין לאתר סכנות מלחמה, בכדי להתריע בעוד מועד על מלחמה, אך באותו האופן להאיר את תשומת הלב ליוזמת שלום בכדי לא לפספס את הסיכוי לשלום. המודיעין במדינת ישראל לא העריך נכונה את התזוזה במדיניות של הנשיא סאדאת.

מנהיגים רבים מתאפיינים בדרך כלל בדבקות ב”בטוח”, בפוליטיקה המסורתית. התנהגות זו מאפיינת את רוב הבירוקרטיות, המיועדות לפתח את מדיניות החוץ. הדבקות בפוליטיקה מיושנת מונעת את ההתקדמות בפיתוח הקשרים בין מדינות ומסיבות את תשומת הלב מהבעיות המהותיות לעניינים שוליים ביחסים. במדינת ישראל מנהיגותה של ראש הממשלה גולדה מאיר התאפיינה בקשיחות ובחשדנותה בכנות רצונו של אנואר סאדאת להגיע לשלום. בשונה ממנה מנהיגותו של ראש הממשלה מנחם בגין התאפיינה בעידוד שינויים בניסוחים מדיניים של מפלגת הליכוד ואכן בליל המהפך הפוליטי הצהיר בגין, כי הממשלה בראשותו, משתוקם, תזמין את נשיאי מצרים, סוריה ואת מלך ירדן למשא ומתן לכריתת חוזי שלום. כשמנחם בגין שמע על נאומו של סאדאת הוא אמר שהוא מוכן להיפגש עם הנשיא בכל מקום, כולל בקהיר. אך למרות השינוי בכוונות מנהיגותו של מנחם בגין, השינוי לא התחולל במערך המודיעין של ישראל, ויוזמת השלום של אנואר סאדאת היוותה הפתעה מוחלטת ללא הכנה מוקדמת לקראתה של הדיפלומטיה במדינת ישראל.

בשתי ההפתעות מדינת ישראל לא העריכה את כוונותיה של מצרים ואת השינויים שהתחוללו בתפיסת הביטחון שלה. ד”ר צבי לניר טען “ארבע שנים לאחר ההפתעה הבסיסית של מלחמת יום הכיפורים הופתעה קהילת המודיעין שנית, גם הפעם היתה זו מסוג ההפתעה הבסיסית. כשלון זה אינו באי מתן התראה מוקדמת על ידי אמ”ן על הביקור ומועדו אלא בחשיפתה של אי מובנות בסיסית של תהליכי שינוי חברתיים, כלכליים ומדיניים במצרים, שהתפתחו בה זה זמן רב והביאו לביקורו של הנשיא סאדאת בירושלים”.

המודיעין הישראלי לא העריך נכונה את השינויים המתחוללים במגמות במדיניות של המדינה היריבה. “כוונות” ו”יכולות” של מדינה משתנות ואינן עובדה קבועה. תכלית המודיעין לאתר סכנות מלחמה, בכדי להתריע בעוד מועד על מלחמה, אך באותו האופן להאיר את תשומת הלב ליוזמת שלום בכדי לא לפספס את הסיכוי לשלום.

ההפתעה שהופתעה בה מדינת ישראל בידי מצרים וסוריה במלחמת יום הכיפורים, בשנת 1973, מעסיקה עד היום את השיח הציבורי ואף זו נחשבת כאחד המקרים המודרניים הבולטים של הצלחה בגרימת הפתעה צבאית אסטרטגית. אלא שלצד הפתעה זו התווספה הפתעה נוספת, מצד מצרים, והיא בדמות הפתעה דיפלומטית.

יוזמת השלום של אנואר סאדאת, בפתיחת המושב החדש של מועצת העם המצרי, ב- 9 בנובמבר 1977, הפתיעה את הדרג הצבאי בראשות הרמטכ”ל מרדכי גור וראש אמ”ן שלמה גזית, אשר לא האמינו כי חלו שינויים במדיניות מצרים כלפי ישראל, כפי שהפתעת מלחמת יום הכיפורים הפתיעה את ראשי הדרג הצבאי, רא”ל דוד אלעזר וראש אמ”ן אלי זעירא, אשר היו שבויים בקונספציה מוטעית. 

מחקר התיזה של ענת קלומל ובעקבותיו עבודת הדוקטורט שלה, הצביעו על קיום דמיון בין שני מקרי ההפתעה, ברמה האסטרטגית וברמה הטקטית, מבחינת העיתוי, התזמון והמקום. נראה שהמרכיב המשותף לשימוש בהפתעה צבאית או הפתעה דיפלומטית הוא קיומו של מצב סטטי ביחסים ופרק זמן של קיפאון מדיני. באותה עת, מערך המודיעין הישראלי לא העריך את השינויים במצרים ואת המהפך במדיניות שלה.

מצרים יזמה את מלחמת יום הכיפורים וכן את תהליך השלום, לאחר תקופה שבה לא התקיימה כל תזוזה בתהליכים המדיניים בין הצדדים. בשני המקרים, קבלת ההחלטות התבססה על טקטיקה של הפתעה,  בהיותה של מצרים בעלת משטר אוטוקרטי בהנהגתו של הנשיא אנואר סאדאת. מעמדו הרם ועוצמת שלטונו היקנו לו את היכולת לקבל החלטות נועזות ללא התנגדויות אופוזיציוניות מבפנים.

דמותו הדומיננטית והמרתקת של הנשיא המצרי שיחקה תפקיד מרכזי בקביעה והובלה של המדיניות המצרית, הן בהיבט הצבאי והן בהיבט הדיפלומטי. במבט לאחור, ניתן לטעון נחרצות, שדמותו הטביעה את חותמה על עיצובם של תהליכים ומגמות באופן דרמטי והיסטורי. מאז היבחרו לנשיא ב- 10.10.1970 חולל סאדאת מספר תפניות מכריעות בזירה הבינלאומית, במישור הבין ערבי, בסכסוך הישראלי –ערבי ובמצרים עצמה. התפניות שחולל מבליטות את כושר מנהיגותו שהצטיינה בתבונה, חזון, נחישות, תעוזה ואומץ לב. תפיסת עולמו התאפיינה גם בנכונות לעריכת שינויים תוך כדי תנועה ובגילוי מידה של גמישות. כך, למשל, בצעירותו סאדאת השתייך לארגון הקיצוני של “האחים המוסלמים”, אך בהמשך עבר לארגון המתון יחסית של “הקצינים החופשיים”. גם ביחסו למדינת ישראל, תחילה נקט בגישה מדינית רדיקלית ואנטי-ישראלית, ומאוחר יותר, כידוע, שינה עמדתו וחתר לעשיית הסכם השלום עימה.

במחקר נטען כי השיח הציבורי במדינת ישראל היה מקובע בתפיסת ביטחון שאינה תואמת את המציאות הצבאית והדיפלומטית. המודיעין הישראלי לא העריך נכונה את השינויים המתחוללים במגמות במדיניות של המדינה היריבה. “כוונות” ו-יכולות” של מדינה משתנות ואינן עובדה קבועה. הערכה מודיעינית עשויה לנוע  מתרחיש מלחמה או הפתעה צבאית לתרחיש של הפתעה דיפלומטית עם כוונות להידוק יחסים והסכמה לשלום. תכלית המודיעין לאתר סכנות מלחמה, בכדי להתריע מבעוד מועד על צפי למלחמה.  אך בה בעת מצופה מהמודיעין שיאיר את תשומת הלב לסממנים של יוזמת שלום בכדי לא לפספס את הסיכוי לשלום. המודיעין במדינת ישראל לא העריך נכונה את התזוזה שחלה, כאמור, במדיניות של הנשיא סאדאת.

מנהיגים רבים נוטים לדבוק ב-“בטוח”, בפוליטיקה המסורתית. התנהגות זו מאפיינת את רוב הבירוקרטיות, המיועדות לפתח את מדיניות החוץ. הדבקות בפוליטיקה מיושנת מונעת כל התקדמות בפיתוח הקשרים בין מדינות ומסיטות את תשומת הלב מהבעיות המהותיות לעניינים שוליים ביחסים. במדינת ישראל, מנהיגותה של ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, התאפיינה בקשיחות ובחשדנות ביחס לרצונו הכן של אנואר סאדאת להגיע לשלום. בשונה ממנה, מנהיגותו של ראש הממשלה, מנחם בגין, התאפיינה דווקא בעידוד ועשיית שינויים בניסוחים מדיניים של מפלגת הליכוד. בעקבות כך,  בליל המהפך הפוליטי, הצהיר בגין שעם הקמת ממשלה בראשותו, תזמין ישראל את נשיאי מצרים, סוריה ואת מלך ירדן למשא ומתן לכריתת חוזי שלום. בעת שמנחם בגין שמע על נאומו המפויס של סאדאת הוא הצהיר שהוא מוכן להיפגש עם הנשיא בכל מקום, כולל בקהיר. ואולם, השינויים שהתחוללו בגישה ובכוונות מנהיגותו של מנחם בגין, לא ניכרו ובוודאי שלא התרחשו באופן דומה מצד מערך המודיעין של ישראל. יצא מכך, שיוזמת השלום של אנואר סאדאת היוותה הפתעה מוחלטת, ללא הכנה מוקדמת, מבחינתה של הדיפלומטיה במדינת ישראל.

בשתי ההפתעות, מדינת ישראל לא העריכה את כוונותיה של מצרים ואת השינויים שהתחוללו בתפישת הביטחון שלה. ד”ר צבי לניר טען כי: “ארבע שנים לאחר ההפתעה הבסיסית של מלחמת יום הכיפורים, הופתעה קהילת המודיעין בשנית, גם הפעם הייתה זו מסוג ההפתעה הבסיסית. כישלון זה אינו באי-מתן התראה מוקדמת על ידי אמ”ן על הביקור ומועדו, אלא בחשיפתה של אי-מובנות בסיסית של תהליכי שינוי חברתיים, כלכליים ומדיניים במצרים, שהתפתחו בה זה זמן רב והביאו לביקורו של הנשיא סאדאת בירושלים”.

המודיעין הישראלי לא העריך נכונה את השינויים שהתחוללו במגמות המדיניות של מצרים היריבה. “כוונות” ו-“יכולות” של מדינה משתנות ואינן עובדה קבועה. תכלית המודיעין הוא, כאמור, לאתר סכנות מלחמה, אך בד בבד, להצביע על כוונות פיוס עם היתכנות גבוהה לגבי מידת הכנות שלהן. 

כתיבת תגובה