fbpx
ראשי | מידענות | מידענים הזהרו מרשלנות מידענית

מידענים הזהרו מרשלנות מידענית

רשלנות מידענית בהגשת דו”ח מידעני ללא הצגת הסימוכין או הערות על מקורות מידע עלולה להגיע לבית המשפט.

הגשת דו”ח מידעני מבוסס על אחריות מקצועית שמתבטאת בהערכת המידע ומקורות המידע המוצגים במסמך עצמו. רשת האינטרנט מלא אי דיוקים, קונספרציות, שקרים, לשון הרע, ספאם, בילבולים, אך למרות כל אלו אנחנו עדיין מחפשים מידע ברשת ומבססים החלטות מסוימות על סמך המידע. 

המידענים שמספקים דו”ח מידעני מבוסס מידע מהרשת חובה עליהם להציג את מקורות המידע ואף לציין ליד המידע את מידת המהימנות ועד כמה כדאי להסתמך על מידע זה. 

המידען אינו יכול לספק רשימת קישורים מעניינת ואולי רלוונטית ואולי אף תורמת ללקוח… המידען מחוייב על בסיס ההיכרות המעמיקה עם רשת האינטרנט להאיר את תשומת הלב של הלקוח לאמינות המידע. 

דוגמה מעניינת מאוד לכך שחברת חקירות אשר התבסס על דו”ח מידעני לקוי ללא סימוכין נתבעה ואף הגישו תלונה לוועדה לרישוי חוקרים, הועדה אומנם דחתה את התלונה, אך בעקבות זאת הגיש התובע בג”צ נגד הוועדה, כאמור לעיל. 

“הנתבעים טוענים כי דו”חות החקירה הסתמכו על מידע שהיה בידם, לרבות מודיעין גלוי, כגון, חומר מהאינטרנט, מקורות עיתונאיים ומודיעין אנושי. בהמשך טוענים הנתבעים כי הפרטים שדלו היו מפרסום בעיתונות, אינטרנט ובירורים,

לרבות עם המשטרה.”

אבל אין זה מספיק להציג שמסתמכים על מידע גלוי! 

“בדיונים התברר כי כל המידע שפרסם הנתבע בדו”ח הסתמך לדבריו על מקורות עיתונאיים, כתבות עיתונאיות ומידע מהאינטרנט. בעקבות הערות שופטי בג”צ דנה הועדה לרישוי חוקרים מחדש בתלונת התובע והחליטה כי לפחות בעניין

אחד פעל החוקר שלא על פי הכללים, בכך שלא פירט את מקורות המידע שעליהן הסתמך בדו”ח. הוועדה לרישוי חוקרים קבעה לעניין זה:

עם זאת מוצאת ועדה זו לנכון להעיר לחוקר הפרטי, שראוי לדוח חקירה, ולו אף דוח ראשוני ובמיוחד

דוח מודיעיני כגון הדוח נשוא התלונה, שיכלול הערה לגבי מהימנות וביסוס ממצאי הדוח“.

טענה נוספת, 

“כן טוען התובע כי הגם שהנתבע טוען כי הסתמך על מקורות גלויים, הוא לא הציג כל ראייה המצביעה על מקור גלוי כלשהו לאמור בדו”ח החקירה.”

ניתן ללמוד כי חשוב מאוד להוסיף סימוכין. 

סוגיה נוספת העולה מדו”ח מידעני המבסס חקירה היא האם יש אמת בפרסום: 

אמת הפרסום.

1.        ” בעניינינו, הנתבעים אינם מתגוננים בהגנת אמת הפרסום שכן אינם טוענים כי הדברים שפורסמו היו, לגופם, אמת, אם כי הם טוענים כי הדברים שפורסמו על ידם נמסרו להם על ידי אחרים או נמצאו על ידם בכתבות עיתונאיות ובאינטרנט. מאחר ואחד התנאים לצורך הגנה זו היא שהדברים הינם אמת, הרי שלא מתקיימת בעניינינו הגנת אמת הפרסום כאמור בסעיף 14 לחוק.”

ועוד בהקשר “הגנת אמת הפרסום” 

“ככל שבטענת ההגנה בכתב ההגה המתוקן תחת הכותרת “העדר עילה” לפיהם “מדובר בפגיעה שאין בה ממש“, הכוונה היא לכך שאין שוללים הגנת אמת הפרסום בשל כך שלא הוכחה אמיתותו של “פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש“, הרי שלא יכול להיות ספק שהדברים שיוחסו לתובע אינם פרט לוואי ואינם כאלה שאין בהם פגיעה של ממש”.

אין אמת אובייקטיבית

בעניינינו, אין אמת אובייקטיבית באמירות שצוטטו לעיל מדו”ח החקירה שערכו הנתבעים, והנתבעים אף לא טענו כי הדברים הללו נכונים. הנתבעים לא הביאו ראייה כלשהי לגבי דברים שנודעו להם ממקורות אנושיים ובירור במשטרה. כל שהגישו

הן כתבות שונות שפורסמו באינטרנט זמן רב לפני ביצוע החקירה על ידם. באשר לבירורים אלה יש לומר כי, ראשית,

למרות הזמן שחלף מאז הבירורים, לא מצאו הנתבעים (או לא חיפשו), ראיות של ממש לתוכן הפרסום. כך, היו אמורים למצוא אסמכתאות של ממש אילו היה מוגש נגד התובע כתב אישום בשל מרמה או כל עבירה אחרת, רישומים של שלילת רישיונו בלשכת עורכי הדין כפי שפרסמו בדו”ח, והרשעות, ככל שאכן הודה בעבירות כלשהן והורשע בגינן. כאשר ישנו

מידע מסוג זה, ניתן היה לצפות כי המפרסם דברים המאוחר יבדוק את שאירע לגבי אותם אירועים נטענים, במיוחד כאשר מדובר בחוקר פרטי”.

פעמים רבות אנו מוצאים מידע משוכפל וחוזר על עצמו – אין זה אומר שזה אמת 

לפיכך מפרסם של פרסום חוזר כזה יהנה מהגנת אמת הפרסום רק אם יוכיח את אמיתות דברי ההשמצה שעליהם חזר. אולם, כאשר עצם אמירת הדברים המשמיצים מהווה עובדה חשובה בפני עצמה, והפרסום החוזר אינו מאמת את הדברים ואינו מוסיף להם נופך של אמינות אלא מציגם כטענה גרידא של אדם מסוים, עשוי בית המשפט להסתפק בהוכחת העובדה שהדברים אכן נאמרו” (ראה: שנהר, שם, 218 – 219)”.

 לסיכום: האם אפשר להסתמך על מידע מפרסומים באינטרנט ?  תלוי ! 

“בעניינינו, מאחר ולא נאמר בדו”ח אחרת, ומאחר ומדובר בדו”ח חוקר פרטי שנדרש, תמורת תשלום, לערוך חקירה ובדיקה, השתמע שהמידע שבדו”ח התקבל לאחר חקירה ובדיקה של הנתבע כחוקר פרטי. התרשמות זו מקבלת משנה תוקף מכך שבדו”ח נרשם כי הדברים הכלולים בו התבררו “בהעמקת החקירה“. לא צויין בדו”ח כי הוא מבוסס על

פרסומים שנמצאו על ידי החוקר משיטוט באינטרנט. ממילא גם לא צויין כי המידע לא נבדק כלל על ידי הנתבע.

מה צריך לעשות המידען ? 

למצער, היה על הנתבע לציין כי מצא באינטרנט פרסומים מעוררי חשש לגבי התובע, כי על פי פרסומים כאלה עולה חשש שהוא היה מעורב במעשים כאלה ואחרים, כי הנתבע ניסה לאמת את הדברים וכי נכון לאותה עת לא עלה בידו לאמת איזה מהאמירות הללו (בדבר מעורבות במעשים פליליים, הגשת כתב אישום, הודאה של התובע באישומים, הרשעתו בהם, ושלילת רישיונו בגין כך בלשכת עורכי הדין). בפרסום כאמור, בנסיבות העניין, היה הנתבע ממלא את חובתו למתן שירות כחוקר פרטי, בלי לתת לפרסום נופך של מידע שנבדק באיזשהו אופן, ושנמצא לו איזה יסוד, למעט פרסומים בלתי

מבוססים באינטרנט.

כמה חשוב להעיר הערות לגבי המידע ולא להציג את המידע כעובדה 

“כאשר מדובר בהגנת אמת הפרסום לגבי פרסומים ביחס לעבירות, יש הבדל בין פרסום הקובע בצורה נחרצת כי אדם ביצע מעשה המהווה עבירה פלילית לבין פרסום המציג אפשרות שאדם ביצע עבירה כעניין שאינו ודאי. גם אופן פרסום מהסוג השני, לא תמיד ישמש הגנה אם וכאשר יתברר כי אין בדברים אמת, אולם וודאי שלא תהיה הגנה כאשר אין בדברים אמת וכאשר הפרסום קבע בצורה נחרצת כי אדם ביצע עבירה, כפי שהדבר בעניינינו. חומרה נוספת בבחירת הניסוח הנחרץ בעניינינו יש למצוא בכך שהדעת נותנת, וכך יחשוב גם הקורא הסביר, כי חוקר פרטי מבין היטב את ההבדל שבין ידיעה כי אדם עבר עבירה לבין חשד שכך הוא, ובין חשד שנסמך על ראיות טובות לבין חשד שנסמך על שמועות בעלמא. כמו כן קיים הבדל בין הרצינות המיוחסת לפרסום ידיעה בעיתון לבין זו המיוחסת לדו”ח חוקר פרטי, כאשר הקורא הסביר יחשוב כי

דו”ח חוקר מבוסס על בדיקה וחקירה מקצועיים וספציפיים, וכי המטרה בחקירה שביצע החוקר היא גילוי העובדות האמתיות בהבדל ממכירת עותקים נוספים של עיתון. מכל מקום, כאשר נטען בפרסום באופן חד משמעי כי אדם מסוים ביצע בפועל מעשה המהווה עבירה פלילית, יוכל המפרסם ליהנות מהגנת אמת דיברתי רק אם יצליח להוכיח כי אותו אדם אכן ביצע את המעשה שיוחס לו (ראה: שנהר, שם, 239)”.

שימו לב : 

חייבים לבצע בדיקה למידע ! אחרת – 

“הנתבעים אינם יכולים לחסות תחת הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15 בשל כך שלא התמלא לגביהם רכיב תום הלב, למצער משום, שכעולה מחומר הראיות שלפני, לא עשו שום בדיקה, ולו אלמנטרית, כדי לוודא את אמיתות הדברים שנמצאו על ידם באינטרנט ואשר אותם כתבו כאמת נחרצת בדו”ח, למרות שידעו את תוצאתם הקשה של הדברים: הוצאת לשון חמורה של ייחוס עבירות פליליות, יחוסן לעו”ד, ובתפקידו כעו”ד, והתוצאה הצפויה של לשון הרע של עיכוב או דחיית

תביעתו…” 

מחומר הראיות שלפני עולה כי הפרסום לא היה אמת וכי הנתבעים לא נקטו לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם הוא אמת, אם לאו. האמצעים הסבירים שיש לנקוט כדי לברר אם הפרסום אמת אם לאו משתנים על פי נסיבות

העניין”. 

חייבים להציג מקור מהימן בתביעות 

“המקור שעליו הסתמכו החוקרים בעניינינו איננו מקור מהימן שכן מדובר בכתבות בלבד. במיוחד כך כאשר מדובר בהאשמה חמורה של ביצוע עבירות פליליות, וכאשר במקרים של ביצוע עבירות אמורות להימצא אסמכתאות מבוססות. לפיכך, ההסתמכות על כתבות באינטרנט לכתיבת דו”ח חוקר פרטי, מלמדת על חוסר תום הלב של הנתבעים לגבי

הפרסום. זאת ועוד, הנתבעים אף לא מצאו לנכון לציין בדו”ח כי הוא מבוסס על האינטרנט, אילו היו עושים כן, אפשר וחברת הביטוח הייתה מסתכלת על “המידע” שהובא לה בעיניים אחרות. יש לשער, שלא בכדי הנתבעים לא ציינו כי החקירה התבססה על בדיקה באינטרנט, שכן מן הסתם, היה בכך כדי להשפיע על הרצינות בה היה מתקבל הדו”ח ועל סכום התמורה

שחברת הביטוח הייתה מוכנה לשלם עבורו, או עבור שירותים עתידיים של הנתבעים”.

מסקנה חשובה – הזהרו מרשלנות מקצועית !!!! 

על המידען להציג את המידע ואין זה משנה מהו המידע , אך הצגת המידע היא רק מחצית העבודה, כי חשוב להציג את מקור המידע ולהעריך את מהימנותו ואמינותו. אם לא תעשו כן , אתם עלולים להתבע ברשלנות מקצועית. 

הפוסט פורסם בבלוג בקפה דה מרקר בתאריך 17.7.2014ונצפה כ – 1380

כדאי לראות גם את זה

מודיעין עסקי בענף הספורט

מודיעין עסקי תחרותי גם בספורט עושים כסף בענף הספורט  תעשיית הספורט היא נחשבת לתעשייה חדשה …

כנס מידע 2016 – מהפכת הנתונים המדעיים הפתוחים

עמיתים יקרים , כנס ותערוכת המידע 2016, הוא האירוע המרכזי והיוקרתי של תעשיית המידע בישראל. …

כתיבת תגובה